חוקרים: אשר אור-נוי¹, דניז נאון², דורי ריבקין²

רקע: קיימים מחקרים המצביעים על האפשרות שילדים עם הפרעת קשב וריכוז משתמשים יותר בשירותי רפואה מעבר לשירות הרפואי שהם מקבלים עבור הפרעת הקשב.

מטרות: היתה לבדוק שאלה זו בין ילדים מכתות א-ב עם הפרעת קשב בהשוואה לילדים ללא הפרעת קשב, ובמקביל לבדוק את שכיחות ההפרעה. כן נבדקו הבדלים נוספים בין הקבוצות כמו מאפייני הלמידה, ההיריון הלידה ותחלואה נלווית.

שיטה: במחקר זה השתמשנו בשאלונים שהועברו להורים ולמורים. שאלון DSM 4 שהעבר למורים ולהורים במטרה לאתר את הילדים עם הפרעת הקשב ושאלוני הורים שהועברו להורי ילדים עם הפרעת קשב ולהורי ילדים ללא הפרעת קשב במטרה לאתר את ההבדלים בין שתי קבוצות הילדים בשאלות המחקר המרכזיות ובשאלות נוספות.

ממצאים עיקריים: שכיחות הפרעת קשב וריכוז בין ילדי כתות א-ב באוכלוסייה יהודית מייצגת הנה 8.1%. לא נמצא שימוש רב יותר בשירותי רפואה בין הילדים עם הפרעת קשב בהשוואה לילדי הביקורת. מאידך, נמצא כי הילדים עם הפרעת קשב צורכים יותר שירותי חינוך מאחר ויש להם שכיחות גבוהה יותר של ליקויי למידה. נמצאו הבדלים בין הקבוצות במשקל הלידה שהיה נמוך, קשיים בוויסות עצמי ושכיחות גבוהה של קשיי תפקוד בבית. הילדים עם הפרעת קשב וריכוז חולקו ל3 קבוצות: רק הפרעת קשב, רק היפראקטיביות, והפרעת קשב עם היפראקטיביות: נמצאו הבדלים בין שלוש קבוצות אלו, במיוחד בשכיחות ליקויי למידה שהיתה גבוהה יותר בילדים עם הפרעת קשב ולא בילדים עם היפראקטיביות בלבד.

מסקנות: שכיחות הפרעות קשב וריכוז בכתות א-ב מגיעה ל8%. ישנה קומורבידיות רבה בתחום הלמידה. יש לכן להיערך לפיתוח שירותי רפואה וחינוך מיוחדים שיתנו מענה מקצועי מתאים ומספק לילדים אלו. מאידך, אין שימוש מוגבר בשירותי רפואה אחרים ולכן אין להוסיף שירותים שאינם קשורים ישירות לאבחון וטיפול בהפרעת הקשב והריכוז.

תאריך סיום המחקר: 12/2014