חוקרים: גתית קוה¹, אילה בלוך^{2, 3}

רקע: אבחון נוירופסיכולוגי יכול לסייע בזיהוי מאפיינים של פגיעה מוחית ובהתוויית תכנית טיפול. חוק הבריאות הממלכתי כולל את האבחון הנוירופסיכולוגי, אך המודעות לשירות נמוכה.

מטרות: לבחון מה מגביל את ההפניה לאבחון נוירופסיכולוגי דרך קופות החולים בישראל, באמצעות בדיקת העמדות כלפי אבחון, היקף ההפניות לאבחון, ומדיניות ההפניה לאבחון.

שיטה: שאלונים ל-274 רופאים ו-279 נוירופסיכולוגים, כריית נתונים מקופות החולים ומהמכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש, וראיונות עם מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות ובקופות החולים.

ממצאים עיקריים: רוב הרופאים שמעו על אבחון נוירופסיכולוגי, אך לא הכירו נהלי הפנייה. רוב הנוירופסיכולוגים דיווחו שהם עוסקים באבחון, אך ערכו מספר קטן של אבחונים דרך הקופה. בשנת 2018 קופת חולים מכבי ושירותי בריאות כללית אישרו 412 אבחונים, ולאורך עשר שנים נערכו שני אבחונים במימון קופת חולים במכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש.

מסקנות: רופאים ונוירופסיכולוגים אינם יודעים כיצד להפנות מטופלים לאבחון נוירופסיכולוגי במימון קופות החולים. יש לשאוף לכך שרופאים ונוירופסיכולוגים יעבדו בצוותים אינטגרטיביים. כדי שקופות החולים יוכלו לספק שירות נוירופסיכולוגי מועיל, יש לשפר את ההנחיות להפניה לאבחון.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לנסח ולהפיץ הנחיות ברורות להפניה לאבחון באמצעות קופות חולים; יש לפתוח מקומות להתמחות שיקומית בקופות החולים ולאפשר לנוירופסיכולוגים לעבוד בצוותים רב-מקצועיים במערכת הבריאות; רצוי שההכשרה של רופאים בתחומים רלוונטיים תכלול היכרות עם האבחון הנוירופסיכולוגי.

תאריך סיום המחקר: 07/2020