חוקרים: פסח שורצמן¹, נתן קאהן², דן ויטמן²

רקע: גורמים תרבותיים ורגשיים מעורבים בהחלטה להמשיך טיפול כימותרפי כאשר התועלת מהוספתו אינה סבירה.

מטרות: לחשב את שיעור חולי הסרטן אשר נפטרו שקיבלו כימותרפיה במהלך ששת החודשים האחרונים לחייהם ואת השימוש בשירותי הבריאות בכלל ובשירותים פליאטיביים בפרט.

שיטה: מחקר חתך בקרב כלל חולי הסרטן של לאומית שירותי בריאות אשר נפטרו במהלך השנים 2013-2009. מתוך מערכות המידע נגזרו נתונים על ניפוקי תרופות לטיפול אנטי סרטני.
נגזרו גם נתוני: דמוגרפיה, תחלואה בסרטן וצריכת שירותי בריאות. המטופלים חולקו לקבוצות לפי מועד קבלת הטיפול האנטי סרטני האחרון לפני המוות. בין הקבוצות הושוו נתונים דמוגרפיים, תחלואה, צריכת שירותי בריאות וקבלת טיפולים פליאטיביים בחצי השנה שלפני המוות.

ממצאים עיקריים: נכללו במחקר 4,667 חולי סרטן, 10.5% קיבלו טיפול אנטי סרטני אחרון ב-14-0 ימים לפני המוות. השיעור הנמוך ביותר של מטופלים שקיבלו טיפול פליאטיבי היו אלו שלא קיבלו טיפול אנטי סרטני כלל לפני המוות (12.3%) שיעור זה הולך ועולה ומגיע ל-28.1% מהמטופלים שקיבלו טיפול אנטי סרטני ב-180-91 ימים לפני המוות (p<0.0001)

מסקנות: ככל שטיפול אנטי סרטני ניתן סמוך יותר למוות כך קטן הסיכוי לקבל טיפול פליאטיבי.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לדאוג לזמינות ולנגישות של טיפול פליאטיבי לכלל חולי הסרטן בשלבים מתקדמים של המחלה. יש להגביר את מודעות האונקולוגים לגבי מתן טיפול אנטי סרטי לקראת סוף החיים המהווה למעשה טיפול חסר תוחלת.

תאריך סיום המחקר: 12/2016