חוקרים: לימור אהרנסון-דניאל¹, פאולה פדר-בוביס¹

רקע: יכולת השמיעה חיונית לתקשורת בינאישית וחסרונה עלול לפגוע בתקשורת בין מטפל למטופל. חוק זכויות החולה וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מקנים לחירשים זכות לנגישות לטיפול שוויוני. המחקר הנוכחי הינו חלוץ במיפוי הממשק בין מטופלים חירשים למערכת הבריאות בישראל, במטרה לזהות חסמים לתקשורת מטפל-מטופל.

מטרות: לתאר את התקשורת בין חירשים למערכת הבריאות, לזהות חסמים לטיפול ולהציע פתרונות אפשריים.

שיטה: מחקר חתך. עיבוד הנתונים כלל טבלאות שכיחות, מבחני כי בריבוע (לבחינת אי תלות בין משתנים קטגוריאליים), מבחני t, ניתוחי שונות ורגרסיה רב-משתנית.

ממצאים עיקריים: נסקרו 216 חירשים ו-1471 מטפלים. רגרסיה רב משתנית הראתה כי החירשות מהווה חסם לפניה לשירותי בריאות ומחסום בפני מתן מענה הולם לאוכלוסייה. רק 5% מהמטפלים הודרכו בעבר לגבי תקשורת עם מטופל חירש.

מסקנות: עבודה זו העשירה את הידע בנוגע לממשק בין אוכלוסיית החירשים למערכת הבריאות בישראל, הן מזוית המטפלים ומערכת הבריאות, והן מזוית המטופל. הממצאים מצביעים על צורך לגשר על חסמים להבנה הדדית במטרה לאפשר תקשורת בינאישית טובה ורהוטה בין חירשים למערכת הבריאות. אחריות זו מוטלת על מערכת הבריאות מתוקף החוק אולם במצב הנוכחי קיים חסם בפני מתן שירותי רפואה הולמים לאוכלוסיית החירשים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: לפעול להנגשה שפתית של שירותי הבריאות לאנשים חירשים. הנגשה זו יכולה להתבצע על ידי הצבת מתורגמנים במוקדים פעילים במערכת הבריאות או באמצעות תכנות תקשורת מכוונות. ראוי שהוראת שפת סימנים ותקשורת עם חירשים תהיה מובנית בתכניות לימוד של מקצועות הבריאות.

תאריך סיום המחקר: 04/2015