חוקרים: יובל בלוך¹, דורון גוטהלף²

רקע: מגפת הקורונה מהווה אירוע ייחודי מבחינת משמעותו על בריאות הנפש של ילדים ונוער. לצד זאת, המגפה מהווה אתגר משמעותי לגבי הנגישות של מתן שירות.
בתוך המהלך של המגפה בישראל ובעולם, קיים מחסור משמעותי בנתונים מהמנים הן לגבי המצב הנפשי של ילדים ומתבגרים והן לגבי הטיפולים והשירותים שהם מקבלים במהלך המגפה.

מטרות: ניתוח ההבדל בין הפניות לטיפול בטרם ובמהלך המגפה על בסיס מחקר רב מרכזי.

שיטה: השווינו מתוך מאגרי המידע את הפניות לשלוש המסגרות של בריאות הנפש בהן ניתן טיפול, קרי: פניות דחופות למיון, פניות וטיפולים במרפאות ואשפוזים פסיכיאטריים.
התמקדנו בהשוואה של מרץ עד דצמבר 2019 למרץ עד דצמבר 2020

ממצאים עיקריים: הייתה ירידה משמעותית בפניות למיון הפסיכיאטרי, ספציפית בפניות של מטופלים לא מוכרים. ברמה האבחנתית, עיקר הירידה הייתה בפניה של מטופלים הסובלים מחרדה, דכאון ומצבים הקשורים למצבי דחק. במרפאות הפעילות נשמרה, בעיקרה בזכות השימוש המהיר בפעילות מרחוק. במרפאות הייתה ירידה בקליטה של מטופלים חדשים –שלא נקלטו מרחוק. באשפוז הייתה ירידה בכמות האשפוזים, בפרט של אבחנות הקשורות לחרדה דכאון ומצבי דחק, לצד עליה גבולית בשימוש בהגבלות.

מסקנות: כדי לאפשר מתן מענה בתנאי המגפה השימוש בטיפול מרחוק הינו חיוני, כולל לגבי מטופלים חדשים, דחופים, ומתן אפשרות לניהול טיפולים אינטנסיביים מרחוק.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: תמיכה ועידוד של הערכה וטיפול מרחוק.

תאריך סיום המחקר: 08/2022