חוקרים: אנה זיסברג¹, אפרת שדמי¹, חנה אדמי², גרי סינוף¹, נורית גור-יעיש¹

רקע: מדידה ושיפור הטיפול התוך אשפוזי באוכלוסיית הקשישים הינם יעדים הכרחיים להשגת תוצאי בריאות טובים.

מטרות: לבחון מודל להערכת השפעת התשתית הארגונית ואיכות תהליכי הטיפול בקשישים על תוצאי האשפוז.

שיטה: נאספו נתונים לגבי מאפייני הצוות, תהליכי הטיפול וכלל המאושפזים במחלקות בהן השתתפו מטופלים (בני 70 ומעלה) בסקר אורך בשנים 2011-2009.
מאפיינים ארגוניים ותהליכי טיפול הוערכו ברמת מטופל ונותחו בשילוב עם מידע אודות מאפיינים קליניים, דמוגרפיים ומדדי תוצא.

ממצאים עיקריים: המדגם כולל 598 זקנים. כ-40% הידרדרו תפקודית. רמת התפקוד של כלל המטופלים במחלקה נמצאה קשורה לירידה תפקודית. נמצאה התאמה בין שיעור כוחות העזר והתגבור לבין שיעור המטופלים בעלי תפקוד נמוך. תשעה מטופלים נפלו בזמן האשפוז, ללא קשר עם הגדרת סיכון לנפילה. נמצא שיעור גבוה יחסית של שימוש בקטטר (17.4%), אולם, ללא אינדיקציה בתיק הרפואי. למעלה משליש מהמאושפזים היו בסיכון תזונתי וכ-50% צרכו פחות ממחצית הארוחות העיקריות. בנוסף, קיים חשש לתת דיווח של דילריום ושל הטיפול בו. עוד נמצא כי עצמאים התניידו ואכלו פחות כאשר קבלו עזרה ממטפל עיקרי.

מסקנות: ממצאי המחקר מצביעים על התמונה המורכבת של מכלול גורמים אישיים ומערכתיים המשפיעים על תפקוד המטופל הזקן במהלך ולאחר האשפוז האקוטי.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: הממצאים מכוונים להתוויית צעדים מעשיים לשיפור יכולת הטיפול הכוללני ושימור התפקוד באשפוז באוכלוסיית הקשישים ולתכנון כוח אדם במערכת הבריאות בהתאם.

תאריך סיום המחקר: 11/2017