חוקרים: תמר יעקב¹

רקע: חוק ביטוח בריאות ממלכתי הבטיח לספק שירותי בריאות שוויוניים לכל אזרחי ישראל. מידת היישום של החוק בשירותי הפיזיותרפיה טרם הוערכה.

מטרות: להעריך את מידת היישום של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ושל החוק להסדרת מקצועות הבריאות בשירותי הפיזיותרפיה בישראל.

שיטה: בוצע מחקר איכותני בשנת 2012 המבוסס על ראיונות עומק עם כל המנהלים הארציים של שירותי הפיזיותרפיה הציבורית בישראל (13 מנהלים) ועל מידע מאתרי אינטרנט של הארגונים הללו. הראיונות עסקו בהשפעות הכלליות של שני החוקים, בשוויוניות ונגישות השירות, בחקיקה ובפיקוח.

ממצאים עיקריים: שירותי הפיזיותרפיה מסופקים בכל הארץ, כנדרש על פי החוק. נצפו הבדלים בשירותים מבחינת איכות, סוג מטופלים, מספר טיפולים, זמינות ונגישות בין קופות החולים ובמיוחד בין השירותים במרכז ובפריפריה. משרד הבריאות מפקח על שירותי הפיזיותרפיה שניתנים על ידי קופות החולים ועל ידי המשרד עצמו, אבל לא על שירותים שניתנים באחריות משרדי ממשלה אחרים.

מסקנות: שירותי הפיזיותרפיה בישראל הם חלק מסל הבריאות הבסיסי. החוק קבע סטנדרטים מנהליים לקבלת טיפול בפיזיותרפיה. עם זאת, קיימת אי התאמה בין צו החוק לבין יישומו. איכות השירות שונה בין הארגונים המספקים אותו ובין מרכז הארץ לפריפריה. זמינות השירות נמוכה בכל הארץ ובמיוחד בפריפריה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש להקים מנגנון אחיד להערכה אובייקטיבית של כל שירותי הפיזיותרפיה. שיתוף פעולה בין קופות החולים עשוי לשפר את השירות בפריפריה. קופות החולים צריכות לספק שירותי פיזיותרפיה גם לבעלי לקויות התפתחותיות. יש לקבוע נהלים חדשים לקביעת מספר הטיפולים ולעגנו בחוק. יש לקבוע תכנית השתלמויות חובה כתנאי לחידוש רישיון עבודה של פיזיותרפיסטים.

תאריך סיום המחקר: 03/2015