חוקרים: רון שור¹

רקע: בעוד שבשנים האחרונות ניתנה תשומת לב מחקרית והכרה בחשיבות התנאים המקדימים של הפניית אנשים עם מחלות נפשיות לטיפול לא ניתנה תשומת לב לתהליך הפנייה של חברי משפחה עבור עצמם למרות המתחים והקשיים המתמשכים שהם חווים.

מטרות: לפתח ידע על התהליכים המקדימים לפנייה לסיוע של חברי משפחה עבור עצמם.

שיטה: שילוב בין שיטות כמותיות ואיכותניות עם 120 חברי משפחה של אנשים עם מחלות נפש ממושכות בתחילת קבלת סיוע במסגרת המרכז לסיוע ותמיכה במשפחות (מית"ל) הפועל במסגרת המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע.

ממצאים עיקריים: הממצאים מצביעים על פרק זמן ממוצע ארוך של השלבים המקדימים לפנייה לעזרה של חברי משפחה עבור עצמם של כ-4 שנים. הפניית חברי המשפחה לסיוע התבססה בעיקר על הפניית אנשי מקצוע. בחינת החסמים של חברי המשפחה במהלך השלבים המקדימים מצביעה על חוסר בידע לזהות סימפטומים נפשיים ומידע על המחלה והתפתחותה. כמו כן חברי המשפחה חווים מכלול של חסמים אישיים, חברתיים ותרבותיים לפנות לקבלת עזרה. לא נמצא קשר בין מידת החסמים להגיע לטיפול לבין האינדיקטורים של זמן של השלבים המקדימים לפנייה לסיוע. היסטוריה משפחתית של מחלת נפש ואי-יציבות במקום מגורים נמצאו כגורמים היכולים לעכב את זמן הפנייה של חברי משפחה לסיוע.

מסקנות: פרק הזמן הממושך של השלבים המקדימים לפנייה לסיוע עבור חברי המשפחה מצריך מציאת דרכים לקצרו ולמצוא דרכים להפחית את החסמים לקבלת סיוע.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: פיתוח תכניות בשירותי בריאות ובריאות נפש בקהילה להנגשת הידע על מחלה נפשית. כמו כן, הכשרת אנשי מקצוע בתחום הבריאות ובריאות הנפש לקידום המוכנות של חברי משפחה לקבלת סיוע עבור עצמם.

תאריך סיום המחקר: 11/2015