השימוש בחוות דעת רפואית שנייה ודוקטור שופינג : היקפים ומדיניות
חוקרים: יוסף פליסקין1
- אוניברסיטת בן גוריון
רקע: קופות החולים בישראל מסבסדות חו”ד שנייה דרך הביטוחים המשלימים. חולים עשויים לבקש חו”ד רבות, תופעה המכונה בשם "דוקטור שופינג". כמעט ואין מידע מחקרי בארץ ובעולם לגבי היקף הפנייה של חולים לחו”ד שנייה.
מטרות: להעריך את היקף הפנייה לחו”ד שנייה ו"דוקטור שופינג" בישראל, גורמים המשפיעים על השימוש בקופות החולים ובמגזר הפרטי ושוויוניות בפנייה לחו”ד שנייה.
שיטה: סקר טלפוני עם מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל וניתוח רשומות רפואיות של ביקורים אצל רופאים מומחים במגזר הציבורי והפרטי.
ממצאים עיקריים: כשישית מהמשיבים פנו לחו”ד שנייה, בעיקר בתחום האורתופדיה, ו -15% מהם צרכו "דוקטור שופינג". ניתן לאפיין מאפייני מטופל הקשורים לצריכת חו”ד שנייה ודוקטור שופינג, כגון: מין, השכלה, מעמד סוציו אקונומי ומצב בריאות נתפס. 62% מהנשאלים פנו לחו”ד שנייה במערכת הפרטית. אוכלוסיות חלשות (מעמד סוציו-קונומי נמוך, עולים חדשים, פריפריה) פנו פחות לחו"ד שנייה ופנו יותר למערכת הציבורית. חולים מעדיפים פניה למערכת הפרטית, למרות שלא מצאנו תמיכה לכך שהיא מעניקה חו”ד שנייה טובה יותר.
מסקנות: פניה לחו”ד שנייה הינה תופעה מורכבת ורחבת היקף בישראל. קיים אי-שוויון בפנייה לחו"ד שנייה על פי קטגוריות שונות.
המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: הדרכת הציבור לגבי פנייה מושכלת לחו"ד שנייה הינה חשובה, במיוחד בגלל ההטיה לכיוון השוק הפרטי, אשר גורם להוצאה פרטית למטופל והוצאות לקופות החולים. יש צורך לשפר את הגישה לחו”ד שנייה עבור אוכלוסיות חלשות.
מס’ מחקר: א/2010/144
תאריך סיום המחקר: 04/2014