חוקרים: שולי ברמלי-גרינברג¹

רקע: בהקשר של מגיפת הקורונה, אשר עדיין עימנו שלוש שנים מהתפרצותה, הדילמה בין פגיעה כלכלית במשק לבין חיסכון בחיי אדם מרחפת כל-העת מעל פני מקבלי ההחלטות. גם בעת שגרה, תג המחיר אשר אומד את הנכונות לשלם של הציבור על השקעה במערכת הבריאות עבור שנת חיים רלוונטי לכל החלטה אשר מבקשת לבחון את עלות ההשקעה אל מול התועלת.

שיטה: במחקר זה, אמדנו את הנכונות-החברתית של קובעי המדיניות ושל הציבור לשלם עבור שנת-חיים על-ידי פיתוח מודל כלכלי-דינמי, אמידת הנכונות-לשלם כנגזרת מההשקעה בדיעבד של המדינה לריסון המגיפה בשנתה הראשונה אל מול החסכון בחיי-אדם, ואמידת הנכונות-לשלם עבור חיי-אדם של הציבור הישראלי בעת מגיפה ובעת שגרה (בהקשר של מערכת הבריאות).

ממצאים עיקריים: מצאנו שממוצע הנכונות-לשלם של קובעי המדיניות עבור שנת חיים בעת ההתמודדות עם מגיפת הקורונה הגיע ל-1,300,000 ₪. בנוסף, אומנם קובעי המדיניות השקיעו כסף כדי למנוע תמותה מקורונה אך מצאנו גם שלא הייתה תמותה עודפת, להפך, בסך-הכל ממרץ ועד דצמבר 2020, נפטרו 262 אנשים פחות לעומת התקופה המקבילה ב-2019.
עוד מצאנו כי בממוצע לשנת חיים: אומדן ההשקעה בפועל במערכת הבריאות ב-2018 היה 180,000 ₪ (נמוך פי 7 מסכום ההשקעה בהתמודדות עם המגיפה); הנכונות-לשלם של הציבור בעת מגיפה היא ₪212,589, והנכונות-לשלם של הציבור במערכת הבריאות בעת שגרה היא ₪175,366. נמצאו הבדלים לפי מאפיינים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים בגובה הנכונות לשלם וכן בעקביות הנכונות בין החלופות השונות (הפרת עקרון הטרזנטיביות).

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: לסיכום, מחקר זה מצטרף למספר מחקרים שאמדו את עלות פעולות המדיניות להתמודדות עם מגיפת הקורונה, ולמספר קטן של מחקרים שאומד את הנכונות לשלם של הציבור הישראלי על השקעה במערכת הבריאות עבור שנת חיים.
שאלת הנכונות-לשלם עבור שנת חיים היא בראש ובראשונה שאלה אתית ומוסרית. שאלה שיש להימנע ממנה עד כמה שניתן בעת הטיפול בפועל בחולה ובעת המפגש הבינאישי מטופל-מטפל. אולם, היא שאלה חשובה במעלה להחלטות מקרו כלכליות ברמה הלאומית. אי קיומו של מידע זה מונע החלטות מיטביות לגבי ניצול נכון של משאבי הציבור המוגבלים.

תאריך סיום המחקר: 08/2022