חוקרים: אסתי אנגלצ'ין-ניסן¹, אהוד קוקיה¹, דודי ניניו², תמר ארדנסטני²

רקע: בשווקי הבריאות, בהם הצרכנים אינם משלמים בעבור השירותים הניתנים, מאחר והתשלומים משולמים ע"י גורם שלישי, הנטייה שלהם לצרוך שירותי בריאות עולה. מכאן שבמדינות רבות החליטו על גביית השתתפות עצמית.
מטרת השתתפות העצמית היא להגביר את יעילות המערכת במובן של מניעת סיכון מוסרי ובזבוז משאבים. ההשתתפות העצמית מעלה חששות כבדים המתוארים בספרות המקצועית ומטרידות יותר במערכות בריאות ציבוריות המבוססות על צדק והוגנות.
בישראל החליטו על החרגת קבוצת אוכלוסייה כלומר לתת להם פטורים מתשלום אגרות. בשנת 2003 הקשיח משרד האוצר את העמדות ולחלק מקבוצות האוכלוסייה בוטל הפטור.

מטרות: 1. אמידת השינוי בצריכת שירותים רפואיים בעבור פרטים שזכאותם לפטור שונתה.
2. האם ההחלטה לבטל את הפטור פגעה ברמת בריאות המבוטחים.

שיטה: 1. השוואת ממוצע הביקורים לפני ואחרי נבדקה באמצעות מבחן T-test.
2. ההשוואה בעלות הממוצעת בוצעה שאמצעות ניתוח שונות (ANOVA) וההשוואות המרובות.

ממצאים עיקריים: חלה ירידה בביקושים לרופא ראשוני ושניוני, בכל קבוצות הגיל בשל ביטול הפטור מאגרה וזאת ביחס לשתי קבוצות הביקורת: אלה שמעולם לא קיבלו פטור ואלה שזכאותם לפטור שונתה.

מסקנות: גביית אגרה מקטינה את הביקושים לשירותי בריאות ראשוניים בקרב כל קבוצות הגיל.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: ביטול הפטור מאגרות רפואיות לקבוצות אוכלוסייה נזקקות מגדיל את הפערים ואי-השוויון החברתי.
תוצאות המחקר מהוות כלי בידי בכירי מערכת הבריאות בשיח אל מול כלכלני האוצר על השלכותיהן של פסיקות כלכליות כגון השתתפות עצמית על הפרטים בתחום הבריאות.

תאריך סיום המחקר: 11/2018