חוקרים: יעל בנימיני¹, רונית ליכטנטריט¹, מעין אברמוב², עינת שלום-פז²

רקע: היקף טיפולי הפוריות בישראל והמימון הנרחב משקפים את הערך הגבוה של ההורות בחברה הישראלית ומביאים נשים לעבור מחזורי טיפול מרובים, גם כאשר סיכויי ההצלחה נמוכים.

מטרות: לחקור את המנגנונים הפסיכולוגיים התורמים להמשך טיפולי פוריות בקרב נשים בישראל, גם לאחר כישלונות חוזרים ונשנים.

שיטה: 100 מטופלות הפריה חוץ-גופית (גילאי 45-31; 22-1 מחזורי טיפול קודמים) גויסו במרכז הרפואי ומילאו שאלונים לגבי היסטוריית טיפולים, הערכתן את הצלחת הטיפול, מידע שקיבלו מהרופא, תכניות להמשך טיפול, הסתגלות נפשית. מעקב בוצע בממוצע לאחר 17 חודשים, באמצעות הטלפון ורשומות רפואיות. ראיונות עומק נערכו עם 14 מהנשים.

ממצאים עיקריים: רוב המשתתפות דיווחו כי הן ימשיכו בטיפול "כמה שנדרש עד שיהיה ילד" (57%) או לא ידעו עד מתי (18%); 25% ציינו תכנית ספציפית (יותר בגילאי 40+). הערכות המשתתפות לגבי סיכויי ההצלחה בטיפול שיקפו אופטימיות-יתר, ללא קשר לגילן, למספר מחזורי טיפול קודמים או לתכניותיהן להמשך טיפול. האופטימיות הלא-מציאותית היתה קשורה להסתגלות נפשית טובה יותר. הסתגלות טובה יותר דווחה על-ידי נשים שתכננו להמשיך בטיפול "כמה שנדרש". במעקב נמצא כי כמעט כל הנשים שלא הרו וילדו בינתיים, המשיכו בטיפולים. המחקר האיכותני חשף את העדר תהליך קבלת החלטות לגבי המשך טיפולים וחשף את המנגנונים שמאחורי האופטימיות הלא-מציאותית.

מסקנות: אופטימיות לא-מציאותית מסייעת לנשים לשמור על התקווה ועל רווחה נפשית לאורך המסע התובעני להורות (ביולוגית) ותורמת לתרבות של התמדה בטיפול.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: 1. עידוד השיח הציבורי לגבי הורות חברתית ומימון הליכי תרומת ביצית;
2 מתן תמיכה פסיכו-סוציאלית, המעוגנת בתקנים ופרוטוקולים מחייבים;
3. העלאת מודעות לירידה בפוריות עם הגיל ודיון במימון שימור פוריות;
4. שימוש במידע מצטבר ארצי לגבי טיפולי פוריות.

תאריך סיום המחקר: 02/2019