חוקרים: ניהאיה דאוד¹, עפרה קלטר-ליבוביץ², קאתלין אבו סעד²

רקע: בישראל, למרות התקדמות גדולה במדיניות מניעת והפסקת עישון, שיעור העישון בקרב הגברים הערבים כמעט כפול מזה ביהודים.

מטרות: למפות בקרב גברים ערבים את שלבי השינוי לגבי המוכנות להפסיק לעשן (חוסר עניין, חשיבה, הכנה, פעולה והתמדה וסיום), ולבדוק קשר בין קבלת עצה מרופא להשתמש בטכנולוגיות חדשות לגמילה מעישון (תרופות או סדנא) לבין שלבי השינוי.

שיטה: מחקר חתך ארצי שכלל מדגם אקראי שכבתי של 964 גברים ערבים מעשנים בהווה או בעבר בגילאי 18-64. הגברים רואיינו פנים-מול-פנים באמצעות שאלון מובנה בשפה הערבית.

ממצאים עיקריים: כמחצית (50.3%) מהגברים היו בשלב חוסר עניין להפסיק לעשן, כ-20% בשלב החשיבה, כ- 12% בהכנה, השאר (18.6%) בשלבי הפעולה, ההתמדה או הסיום. כ-60% דווחו שהרופא מעולם לא שוחח אתם על גמילה מעישון, ובקרב כ-90% הרופא לא המליץ להם על סדנא או תרופות לגמילה מעישון. בניתוח רב משתני, ניסיונות להפסיק לעשן, מחלות כרוניות, מעשן בבית, תחושת אפליה, ידע, עמדות, תהליכי השינוי, ועמידה בפיתויים היו קשורים באופן מובהק לנכונות להפסיק לעשן. קבלת עצה מרופא לגמילה מעישון לא הייתה קשורה לנכונות להפסיק לעשן.

מסקנות: אחוז גבוה של גברים ערבים נמצאים בשלב חוסר עניין להפסיק לעשן. קבלת המלצה מרופא לא קשורה לנכונות שלהם להפסיק לעשן.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: המחקר סיפק מידע חיוני שיכול לעזור בתכנון התערבות אפקטיבית לגמילה מעישון במיוחד בכל הקשור לניצול טכנולוגיות הגמילה מעישון.

תאריך סיום המחקר: 09/2014