חוקרים: יוסי מקורי¹, אילה כהן¹, מוחמד ח'טיב², חאלד עואודה³

רקע: מרכיב הזמן עד קבלת טיפול רפואי מהווה גורם מרכזי בהצלחת הטיפול במצבים מסכני חיים.

מטרות: מטרת המחקר היתה לבחון לעומק את דפוסי השימוש באמבולנס במצבים מסכני חיים בצפון.

שיטה: במחקר משולב רואיינו 71 איש שהגיעו, חלקם באמבולנס, לשלושה בתי חולים בצפון במצב מסכן חיים, ומילאו שאלון סוציו-דמוגרפי ושאלון איכות חיים כקשורה בבריאות.

ממצאים עיקריים: מניתוח הראיונות עלו שתי תמות מרכזיות - תהליך קבלת ההחלטות, ועמדות ותפיסות כלפי השימוש באמבולנס. הנתונים מעידים על תת-שימוש באמבולנס, במיוחד בגליל המערבי. לעמדת מנהלי חדרי המיון, במצב מסכן חיים חמור, חשיבות רבה להגעה באמבולנס בכל שעות היממה.

מסקנות: החלק האיכותני במחקר אפשר להתחקות אחר תהליך קבלת ההחלטות מהופעת הסימפטומים ועד קבלת הטיפול הרפואי ולזהות שלבים שונים בתהליך. ממצאי המחקר הצביעו על חסמים לשימוש באמבולנס תוך העדפת השימוש ברכב פרטי, בהם זמן ההגעה לבית החולים, אי תפיסת המצב כמצב מסכן חיים, חוסר ידיעה למי ניתן לפנות לעזרה, חוסר הבנת היתרונות בשימוש באמבולנס, חסמים משפחתיים וקהילתיים והרצון להימנע מעלויות גבוהות. חסם נוסף שלא נמצא בספרות ועלה במחקר, מתייחס להיעדר הנחיות ברורות מהצוות המטפל בקהילה לגבי אופן ההגעה הנדרש לבית החולים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: במטרה לעודד הציבור להשתמש באמבולנס, במיוחד במצבים מסכני חיים, יש לפעול לחיזוק האוריינות הבריאותית בציבור, להכשרת רופאים למתן המלצות חד-משמעיות ביחס לצורך באמבולנס ולשינוי מנגנון התשלום.

תאריך סיום המחקר: 02/2019