חוקרים: רחלי מגנזי¹, אורלי וויינשטיין², טלי שמואלי³, ערד קודש⁴, ירדן לוינסקי⁵, מרנינה שוורץ⁶

רקע: רפורמת בריאות הנפש בישראל נכנסה לתוקף ביולי 2015 והעבירה את האחריות הביטוחית לשירותי בריאות הנפש מקופות החולים למשרד הבריאות. מטרת הרפורמה הייתה לשפר את זמינות, נגישות ואיכות הטיפול בתחום.

מטרות: להעריך את מערך וצריכת שירותי בריאות הנפש לפני ואחרי הרפורמה בקהילה, במרפאות החוץ, בחדרי מיון ובאשפוזים, ולבחון את השפעת שיטת התגמול החדשה.

שיטה: מחקר רטרוספקטיבי מבוסס על נתוני קופות החולים ומשרד הבריאות. אוכלוסיית המחקר כללה מבוטחי קופות החולים בישראל אשר קיבלו שירותי בריאות נפש בין השנים 2012 ל-2019. המשתתפים זוהו על בסיס אבחנות פסיכיאטריות (ICD-9/ICD-10), רישום תרופות פסיכוטרופיות, ודפוסי שימוש בשירותים, לרבות ביקורים במרפאות הקהילתיות, פניות למחלקות לרפואה דחופה, ואשפוזים פסיכיאטריים.

ממצאים עיקריים: נרשמה עלייה של 8% במספר צרכני שירותי בריאות הנפש. שיעור הביקורים אצל פסיכיאטרים ופסיכולוגים גדל משמעותית. נמצא כי נשים נוטות לפנות יותר לטיפולים נפשיים, בעוד גברים מתאשפזים בשיעור גבוה יותר. השימוש בתרופות פסיכיאטריות עלה ב-57%. למרות הרחבת שירותים בקהילה, 77% מהפניות לחדרי מיון התרחשו בבתי חולים לבריאות הנפש.

מסקנות: הרפורמה תרמה לשיפור הנגישות לטיפול פסיכולוגי והפחתת הסטיגמה, אך עדיין קיימים אתגרים. ריבוי פניות לחדרי מיון ופערים מגדריים ואתניים בצריכת השירותים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש להרחיב שירותים קהילתיים, לשפר את הרצף הטיפולי, לקדם מודלים מבוססי-עבודה ולחזק תשתיות מותאמות תרבותית. כמו כן, מומלץ להקים מרכזי ייצוב משברים ולשפר איתור מוקדם של מצוקה נפשית.

תאריך סיום המחקר: 01/2025