חוקרים: שרון שיוביץ-עזרא¹, ישראל דורון², חוה גולנדר³, ליאת איילון⁴, ארתור ליבוביץ³, שרה אלון³

רקע: גילנות מוגדרת כתהליך עקבי של סטראוטיפיזציה ואפליה המופנה כלפי אנשים משום שהם זקנים. בספרות קיימות עדויות עקביות ומצטברות המלמדות על אפליה טיפולית כלפי זקנים במערכת הבריאות.

מטרות: בחינה מקיפה של ביטויי גילנות במערכת הבריאות בישראל. המחקר הנוכחי נותן מענה גם למיעוט הידע הקיים בספרות באשר להבדלים בגילנות בין אנשי מקצועות בריאות שונים ולהבדלים בין זירות טיפול במסגרתן נפגשים עם לקוחות זקנים.

שיטה: נערך סקר בקרב 1,107 רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים. שאלון המחקר כלל כלים למדידה סמויה וגלויה של גילנות והועבר באמצעות ראיונות טלפוניים. ניתוחי שונות בחנו גילנות בקרב המדגם כולו ואת ההבדלים בגילנות בקרב פרופסיות שונות וזירות טיפול שונות. ניתוחי רגרסיות בחנו מנבאים לגילנות.

ממצאים עיקריים: במחקר הנוכחי נמצאו עדויות לגילנות במערכת הבריאות בישראל בשלוש סוגיות מרכזיות: פרוגנוזה, ערך החיים (גילנות שלילית) וברצון של איש המקצוע להיות המטפל של האדם הזקן (גילנות חיובית). מבין הפרופסיות שנבחנו, רופאים נמצאו בעלי הטיה גילנית רבה יותר. השפעתה של זירת הטיפול על גילנות לא היתה אחידה.

מסקנות: בדומה לנמצא במחקרים בעולם גם במדגם אנשי הבריאות בישראל נמצאו ביטויים של גילנות במרבית המישורים שנבחנו.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: ממצאי המחקר צריכים לשמש פלטפורמה אמפירית לגיבוש מדיניות הקוראת להעלאת המודעות לתופעת הגילנות במערכת הבריאות. בד בבד להעלאת המודעות לקיומה של התופעה יש לגבש תוכנית פעולה סדורה שנועדה למגרה.

תאריך סיום המחקר: 12/2014