חוקרים: מיכל פאול¹, נעה אליקים רז²

רקע: טיפול אנטיביוטי בסוף החיים מיותר לעיתים וגורר עמידות.

מטרות: להטמיע מודל ניבויי למוות קרב משני למחלות רקע, למערכת תומכת החלטה לטיפול אנטיביוטי (TREAT) ולבחון את השפעתו על המלצות המערכת.

שיטה: מודל ניבוי למוות בטווח 30 יום פותח על בסיס נתונים רטרוספקטיבי שכלל קשישים מאושפזים במחלקות פנימיות בבית-חולים רמב"ם. תוקפו נבחן על בסיסי נתונים פרוספקטיביים ב-H1 ומרכז רפואי רבין, בית-חולים בלינסון.
המודל הוטמע ב-TREAT על ידי התאמת התועלת של טיפול אנטיביוטי לנתוני החולה. השווינו את המלצות TREAT בלי ועם מודל התמותה, לטיפול שניתן לחולה.
בחנו את מקובלות המלצות TREAT בקרב מומחים למחלות זיהומיות ואת דעותיהם של אנשי צוות במחלקות פנימיות בנושא.

ממצאים עיקריים: מודל התמותה ניבא היטב מוות קרב בבסיסי הפיתוח והוולידציה והתיקוף. יישומו ב-TREAT הוביל לצמצום טיפול אנטיביוטי עבור 46/463 (9.9%) מהחולים. העלות האקולוגית הממוצעת של אנטיביוטיקה שניתנה בפועל (שעולה ככל שטווח הכיסוי של האנטיביוטיקה עולה) הייתה פי 2.6 ו-3.2 מהטיפול שהציע TREAT בבסיס ועם מודל התמותה, בהתאמה.
מומחים בחרו בצמצום הטיפול מעבר להמלצות TREAT. אנשי צוות הביעו את דעתם שיש להימנע מטיפול אנטיביוטי בסוף החיים בדומה לפעולות פולשניות, למרות שטיפלו ב-368/413 (89.1%) מהחולים בסוף החיים.

מסקנות: לתוכנה תומכת החלטה פוטנציאל לצמצום טיפול אנטיביוטי מיותר בסוף החיים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: אימוץ TREAT לשימוש קליני ועידוד השיח הציבורי בנושא טיפול אנטיביוטי מיותר בסוף החיים.

תאריך סיום המחקר: 11/2017