חוקרים: ואלרי איסק¹

רקע: מערכת הבריאות נתפסת מהמוצלחות בשירות הציבורי בישראל (ויגודה-גדות ומזרחי, 2012), הקשר בין הצלחה זו לתהליכי האקרדיטציה לא ברור בספרות. ידוע כי תהליכי האקרדיטציה קשורים לשיפור (Gough and Reynolds, 2000) ולביצועים (Simons et al., 2002) מחקרים מצאו קשר בין אקלים של פתיחות לשינוי לבין ביצועי הארגון (Wanberg & Banas, 2000), ובין אקלים של יוזמה אישית ליעילות ולביצועי הארגון (Morrison & Phelps,1999). במחקר זה נטען כי היעדר של תשתיות אקלים מסוג יוזמה אישית ופתיחות לשינוי יפגעו בביצועי הארגון (Kotter,1996) ויעכבו את תהליך הטמעת האקרדיטציה ובכך איכות הטיפול במטופל תיפגע (Sheridan, 1992).

מטרות: לבדוק את הקשר בין שני תחומי ידע : אקלים ארגוני (יוזמה אישית ופתיחות לשינוי) בעת תהליכי האקרדיטציה בארגון ובין תוצרי מערכת הבריאות (רמת טיפול ואיכות שירות), על בסיס הטענה כי ככל שתהליך ההטמעה של האקרדיטציה בארגון יתקדם כך תעלה ההשפעה של סוגי האקלים על ביצועי הארגון והטיפול שהמטופל יקבל יהיה איכותי יותר.

שיטה: שאלונים שהועברו ל-55 אנשי סיעוד בשלוש נקודות זמן של תהליך האקרדיטציה.

ממצאים עיקריים: האקלימים הארגוניים שנבחרו לא תרמו לביצועים בשלבים השונים של תהליך ההטמעה. יחד עם זאת יכולות אישיות של העובדים, מעורבות ומקצועיות, תרמו לניבוי ביצועים גבוהים יותר בשלבים השונים של תהליך ההטמעה.

מסקנות: היות והאקלימים היו ברמה גבוהה וללא שינוי ככל שההטמעה התקדמה נראה כי לאקלים אין תרומה לביצועי הארגון בשלבים שונים של האקרדיטציה. יכולות אישיות של העובד מהוות תנאי מקדים להטמעת האקרדיטציה בבית חולים פסיכיאטרי בקרב צוות הסיעוד ותורמות לביצועי העובדים ולביצועי הארגון על פי מדדי משרד הבריאות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: על מקבלי ההחלטות לעצב מדיוניות לבתי חולים פסיכיאטריים המטמיעים האקרדיטציה אשר תכלול טיפוח היכולות האישיות של צוות הסיעוד, מעורבות ומקצועיות, כתנאי להצלחת התהליך בבתי חולים פסיכיאטריים בעתיד.

תאריך סיום המחקר: 01/2019