חוקרים: שיקמה קלר¹, צופיה לאופר בן ארי¹, גדי לובין¹, עמר בונה¹

רקע: פניות בלתי מוצדקות לחדר המיון הפסיכיאטרי בבית חולים כללי (חמ"פ ביח"כ), יוצרות עומס רב על חדר המיון (ח"מ) ועלולות שלא להטיב עם הפונה. קיימים מקרים בהם חשוב לבצע הערכה גופנית על מנת לשלול אתיולוגיה גופנית למצב נפשי אך במקרים אחרים, ההפניות והפניות מתאימות יותר להערכה מרפאתית או לפנייה לחדר המיון בבית חולים פסיכיאטרי (בח"פ).

מטרות: לבדוק את דפוסי הפניות לחמ"פ ביח"כ לעומת ח"מ בח"פ. לבדוק את אחוז המקרים בפניות למיון שבהם נדרשה מעורבות רפואית נוספת ולבדוק מה אחוז המקרים בהם הפנייה היתה מוצדקת מבחינה קלינית.

שיטה: נאספו רטרוספקטיבית נתונים מתיקיהם של כל הפניות לחמ"פ בביח"כ הדסה עין כרם וכל הפניות למיון כפר שאול ואיתנים בתקופה של שנה. הקשר בין המשתנים נבחן בעזרת מבחן ² ꭕ.

ממצאים עיקריים: ב-48.2% מהפניות לחמ"פ ביח"כ נבדקו גם על ידי רופא גופני. 1.5% מהפניות לח"מ בח"פ הופנו למיון כללי. 43.2% מהפניות לחמ"פ ביח"כ הוגדרו כמוצדקות ו-54.5% מהפניות לח"מ בח"פ. דפוסי הפניות שונים בין חדרי המיון.
השהייה במיון ארוכה באופן ניכר בחמ"פ ביח"כ, ומרבית הפונים משתחררים לקהילה בסיום הבדיקה.

מסקנות: פנייה לחמ"פ ביח"כ צריכה להיות שמורה למקרים בהם נדרשת מעורבות רופא גופני.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: מתן מענה זמין למקרים דחופים של מצוקה נפשית במסגרת הקהילה, יכולה להפחית את מספר הפניות הבלתי מוצדקות למיון.

תאריך סיום המחקר: 02/2019