חוקרים: גילה שחר¹

רקע: מספר הפיזיותרפיסטים בישראל עולה בהתמדה. תכנון מושכל אמור לתת מענה גם במצבי רוויה ושינויים בייעוד המקצוע.

מטרות: פיתוח מסגרת לתכנון ולניהול משאבי האנוש שתאפשר שירותי פיזיותרפיה הולמים בישראל.

שיטה: 1. סקר למיפוי הפרופיל התעסוקתי של הפיזיותרפיסטים בישראל באמצעות שאלון מובנה.

2. חיזוי הצרכים העתידיים וניתוח מגמות התפתחות המקצוע באמצעות ניתוחי ראיונות בגישה איכותנית.

3. ניסוח המלצות לתכנון ולניהול משאבי אנוש בפיזיותרפיה.

ממצאים עיקריים: 1. סקר מיפוי: 93% (N=677) עבדו כפיזיותרפיסטים, ומחציתם התקדמו בתפקידים. 61% משלבים תעסוקה במערכת הציבורית והפרטית. עיקר התעסוקה בתחומי הליבה, כש- 70% עובדים ביותר מתחום אחד. מכון לפיזיותרפיה הוא המסגרת השכיחה והיציבה ובמחלקות האשפוז ניידות גבוהה.
2. זיהוי צרכים: למרות ההיצע הגבוה, קיימת תחושת מחסור בשל עומס התפקידים הנדרש לטיפול איכותי. מתפתחים תחומים מקצועיים חדשים לאוכלוסיות יעד שונות ובפעילות גופנית מותאמת.

מסקנות: פרופורציה מושכלת של פיזיותרפיסטים בעלי מאפייני רקע שונים תאפשר הנגשת שירותי הפיזיותרפיה. גמישות תעסוקתית תאפשר קידום הקריירה ויציבות תעסוקתית. מומלץ ליישם מדיניות של דרישה להכשרה המשכית. הזדקנות האוכלוסייה דורשת פיזיותרפיסטים כשירים בתחום הגריאטריה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: על הפיזיותרפיסטים להיות מעורבים בקידום בריאות האוכלוסייה. רצוי לקבוע סטנדרטים להיקף הטיפול הנדרש, באשפוז ובקהילה ובמיוחד בטיפולי הבית, להם מומלצים תקנים ייעודיים. נדרשת קביעת תקינה בפיזיותרפיה, שתותאם לכל הפעילות המקצועית.

תאריך סיום המחקר: 06/2015